רסיס מן הסערה בגלריה בסטודיו

רְסִיס מִן הַסְּעָרָה*


אוצרת: נעה ארד יאירי

ניהול אמנותי: יעל בוברמן-אטאס


בהשתתפות: עירית אבא | יעל אילן | יהודית אפלטון | נעה ארד יאירי | יעל בוברמן-אטאס | שיר בן אלול | שרה בנינגה | חנה גולדברג | לוטי גומבוש | מיכל גרינבוים | קרן גרינבלט | מירי גרמיזו | יובל יאירי | שחר לוי | אריאן ליטמן | יערה לייטר | ססיליה לינד | אורנה מילוא | מרלן רובינשטיין | שני רכס

אנחנו עדיין חווים את ההתרחשות שאליה אנו מנסים להגיב. סביבנו המדיה והרשתות החברתיות מגיבים בזמן אמת למאורעות. תהליך עיבוד, שמתרחש לרוב לאחר האירועים, קורה באופן סימולטני. התערוכה אינה אוסף עבודות המגיבות בהכרח למלחמה, חלקן נוצר לפניה, אך ההתקבצות שלהן נותנת ביטוי לחיפוש של העצמי שלנו בתוך המציאות הנוראה שכולנו חוות וחווים. "את החיים אפשר להבין רק לאחור ולחיות רק קדימה" אמר סרן קירקגור והנה אנחנו חיים את המציאות ומנסים להבין אותה בו זמנית.

כשאירוע כל כך טראומטי משתלט על המרחב התודעתי, הקריאה של ייצוגים ויזואליים מנכסת אותם אליו, גם אם במקור לא נוצרו בהשפעתו או בהשראתו. לכן תבנית גבס לכלי קרמי מתפרשת כייצוג של מיגונית ומהתבוננות בציור תפנים של חדר מצויר בצבע שחור נדמה שזהו חדר שרוף.

השתנינו. אנו חוזרים ובודקים את דעותינו, קוראים מחדש את המציאות הדיסטופית המאיימת כל כך ומנסים להבין אותה ואת מקומנו בה. את עצם האפשרות להתקיים במסגרתה. לשפה הקולקטיבית התווספו מושגים חדשים – "השבת השחורה", "שבעה באוקטובר", "הטבח ברעים", "הנשים הלוחמות" ועוד.

התמונות שנחסכו מאיתנו מצטרפות לאלה שלא. את אלה שלא ראינו אנחנו מדמיינים. במרווח הזה, שבין המדומיין לקונקרטי, שאינו מרפה ומתקבע עמוק בתודעה, נוצרת האמנות כרגע. כי קשה לשתוק. הדימויים מצטרפים לעולם הפנימי ולדימויים האגורים בו ונולד דבר חדש, שמוסיף, בהיסוס, עוד חתיכה לפאזל שהוא דמותנו.
נעה ארד יאירי, אוצרת


* מתוך שירה של ויסלבה שימבורסקה "הכול" בתרגום דוד וינפלד


_________________


Fragment from the Storm


Curator: Noa Arad Yairi

Artistic Director: Yael Boverman-Attas

​

Participating artists: Irit Abba, Judith Appleton, Noa Arad Yairi, Shir Ben Elul, Sara Benninga, Yael Boverman-Attas, Miri Garmizo, Chana Goldberg, Loti Gombosh, Caron Greenblatt, Michal Greenboim, Yael Ilan, Yaara Leiter, Shachar Levi, Cecilia Lind, Ariane Littman, Orna Millo, Shani Reches, Marleene Rubenstein, Yuval Yairi

​

We are still under the influence of the terrible events to which we are attempting to respond. We are surrounded by press and social media responding in real time. The processing that mostly takes place after events is now happening simultaneously. The current exhibition is not necessarily a direct response to the war, as some of the pieces were made prior to October 7, but when all seen together, they express the search for self within the terrible reality we are experiencing. “Life can only be understood backwards; but it must be lived forward,” said Soren Kierkegaard. But we are living life while simultaneously attempting to understand it. But we have changed.

When an extremely traumatic event takes over the space of consciousness, reading visual images attributes the images to the trauma, even if the visual expressions were not originally created under its impact or inspired by the traumatic event. Thus, a plaster mold for pottery is re-interpreted as the representation of a protective space, or observing the painting of a black-and-white interior it seems that it portrays a burned room.

We have changed. We re-inspect our opinions, re-read the threatening dystopian current life and attempt to understand it and our place within it, wondering about the very possibility of existing in its framework. New concepts have been added to the collective language, such as “Black Saturday,” “October 7th,” “The Re’im Massacre,” “Women Warriors,” and more…

Photographs and videos we refrained from seeing now join the ones we did see – and what we did not see we imagine. At present, it is within the space between the imagined and the concrete that art is being created. This space gives us no relief as it becomes fixed in our minds. It is difficult to remain silent. Images join each person’s inner world with its storehouse of imagery as something new comes into being. Something new hesitatingly adds a new piece to the puzzle which is us.

Noa Arad Yairi, Curator